עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)
נקודת הפתיחה שלי לא הייתה טובה.
בתור ילד לא הייתי תלמיד כל כך טוב. טוב, בטח מי שהכיר אותי בתור ילד לא כל כך יחשוב כך, אבל, ביחס לפוטנציאל. היו לי ציונים ממוצעים, לא קראתי ספרים והייתי מאוד נחמד (זה נותן הרבה הנחות בעולם המבוגרים).
הכי קשה היה לי באנגלית, לשון וערבית, אבל גם באופן כללי לא ממש אהבתי את ביה"ס. הייתי בעיקר חולם.
ככל שהתקדמו השנים והחומר הסתבך, הציונים שלי ירדו ובשלב מסוים התייצבו על איזשהו ממוצע.
בכיתה ט' הייתה מורה לספרות בשם מרים אסא. עכשו, אם מישהו מכיר את מרים אסא המורה לספרות – אני אשמח מאוד אם תפנו אותה לכאן, הייתי רוצה להודות לה. כשהייתי בסוף החטיבה מרים אמרה לאמא שלי שיש משהו מוזר – אין קשר בין איך שאני מדבר לאופן בו אני כותב. משהו נראה לה לא הגיוני.
אז עוד לא היו כל כך הרבה דיסלקטיים בשטח. ההורים שלי לקחו אותי לאבחון, באבחון כמובן גילו שיש לי ….. לא. אני לא זוכר את ההגדרה המדויקת, איזו הפרעת למידה.
אחרי האבחון אמרו לי – "תשמע, יש בעיה, אבל אתה כבר בסוף כיתה ט', וזה כבר מאוחר מידי לטפל."
אני חושב שגם לאותם מאבחנים אני חייב להכיר תודה. כי מאותו רגע היה לי תירוץ לכל הציונים הנמוכים ולבחינות בע"פ. בקיצור, נפטרתי מהצורך להוכיח משהו למישהו בבית הספר. מצד שני הם עצבנו אותי כל כך עם האמירה הזו, שנדרתי שאם אני ארצה ללמוד משהו, אני אלמד אותו למרות האבחון המדכא. זה לא היה פשוט. במשך השנים סיגלתי לי שיטות לימוד שונות ומשונות. בהתחלה הייתי מכריח את עצמי לקרוא שוב ושוב כדי להצליח להתרכז, הייתי מסדר לי דפים מעל ומתחת לשורה כדי שכל מה שאראה זו שורה אחת בספר. פיתחתי שיטה של קריאה עם פתקיות-טלפון למעקב אחרי המילים… ועוד ועוד..
האסטרטגיה הלימודית הכי טובה שלי הייתה להתחתן עם טלי.
טלי היא המורה הכי קשוחה והכי טובה שהייתה לי. היא מעולם לא עשתה לי הנחות, לא אז ולא עכשיו. כל מילה שכתבתי עוברת אליה וחוזרת עם המון סימנים אדומים, אזהרות ואפילו נזיפות. גם היום – אחרי שפרסמתי שני ספרים, דוקטורט, אני מלמד במקומות רבים, כותב בלוג וכותב עכשיו במקביל עוד שני ספרי עיון בשבילם אני צריך לקרוא עוד עשרות ספרים נוספים באנגלית, ואפילו קצת בערבית – גם היום אף מילה שלי, כולל אלו הכתובות לעיל, לא יוצאות לציבור לפני שהן עוברות תחת עיניה והערותיה של טלי.
זו הזדמנות שלי להודות לאותה מרים ששמה לב שהשטאנץ החינוכי לא עובד בשבילי, אולי הטקסט הזה ימצא את דרכו אליה, איפה שלא תהיה ואוכל להודות לה מלב אל לב.
וגם לטלי שלי שאומרת שככל שהזמן עובר הטקסטים מגיעים אליה יותר ויותר מבושלים.
