איזון בין ניגודים

(כתב: אורי מאיר-צ'יזיק)

אני חוקר רפואה עתיקה כבר שנים. אבל לא רק חוקר אלא גם מנסה לחיות על פי העקרונות המנחים הבסיסיים של רפואה זו. היא פשוטה, היא נהירה ובהחלט עוזרת לי לשפר את איכות חיי. אבל בכל זאת, דרך המחשבה המודרנית טבועה בי כל כך עמוק, שאני כל פעם מופתע מחדש כשאני מגלה שחזרתי לנתיב האוטומטי.

העקרונות הבסיסיים של כל הרפואות המדעיות העתיקות היו זהים. כל הרפואות הללו ותפיסת העולם שלהן היו מבוססות על עקרון של ניגוד ואיזון. לתפיסתן, העולם שלנו בנוי מניגודים – יום ולילה, חום וקור, עצב ושמחה. בין הניגודים הללו אנחנו מחפשים את האיזון – כשקר לנו אנחנו מנסים להתחמם, כשאנחנו עצבניים ננסה להירגע… הטענה הבסיסית הנחבאת בתפיסת העולם של הרפואה העתיקה היא שאם נעזור לאיזון הזה לקרות ולא נחכה עד שהוא יפעיל את עצמו, נחייה חיים יותר בריאים ושמחים.

ובכן, כל מה שאני צריך לעשות, זה לקחת ולהשתמש בתפיסת העולם הכוללת הזו.

זה כל כך נכון וזה באמת עובד. מחלה היא כשהגוף מפעיל את מנגוני החרום שלו כדי להפיל אותך למשכב ולהחזיר אותך בכוח לאיזון. ולעיתים התפרצות זעם היא דווקא מה עוזר לך להוציא את המתח ולחזור לאיזון. זה כמובן עובד כל עוד לא יצאנו מאיזון יותר מידי ואיבדנו שליטה על היכולת להתאזן. לעיתים האיזון מופר עד כדי כך שאנחנו והגוף כבר לא מצליחים להחזיר את עצמנו למצב מאוזן, כמו בדיכאון קליני מתקדם או בהתייבשות שלעיתים מובילה למוות.

השבוע הבנתי משהו על עצמי. אמרתי לטלי שכל פעם שאני מרגיש שכבר הגעתי אל המנוחה והנחלה, קורה משהו שמוציא אותי מאיזון. זה לא טוב לי, אמרתי לה. בהמשך לשיחה איתה נבטה בי ההבנה שזה חלק מהחיים – להגיע לאיזון ולצאת ממנו. הרי אין איזון מושלם וכל השאלה היא איך אני מתייחס לתהליך הזה.

תהליך החזרה לאיזון קורה מעצמו גם בחיי היום יום שלנו, כשאנחנו חווים חוויות קטנות, הוא לא קורה רק במצבי קיצון של מחלה. לעיתים, ברגע שמבינים את המנגנון, קל יותר להתמודד. קל יותר להיפרד מעמדת המתבונן המתלונן על מר גורלו, ולעבור לעמדת משתתף הלוקח חלק בתהליך, מבין אותו ובודק כל פעם מחדש כיצד הוא חוזר לאיזון המתאים לו לזמן הזה.