העניין עם ה"מקומית"

(כתבה: טלי מאיר-צ'יזיק)

הקדמה

לא כולכם מכירים אותי מחוץ למרחב הוירטואלי, אז אני צריכה להקדים ולספר – אני לא מהמתלהבים. למעשה, סביר בעיני שיש שיתארו אותי כאדם אדיש למדי. לא שליו, הו לא, לא אדם רגוע. אבל אדישות היא מילה סבירה כאן.
מכיוון שמתחילת מערכת היחסים בינינו האיש שלי העמיד בראש מעיניו את המטרה הנאצלת – לגרום לי אושר, הרי שהתכונה הזו שלי גורמת לו המון צרות. קשה מאוד להוציא דבר כה נשגב כמו "אושר" ממישהי שמסרבת להפגין התלהבות או להחצין רגשות. בשבילי זה בסדר – זה גורם לו לעבוד אפילו חזק יותר. אולי גם בשבילו זה בסדר, הוא אוהב עבודה קשה.

עכשו אתם מבינים שכשנמצא זיק של רעיון שמדליק אותי, משהו שאני מוכנה לגלגל ולדבר עליו שעות וימים, משהו שמצית בי התלהבות – האיש שלי מוכן ללכת כברת דרך ארוכה מאוד כדי לגרום לזה לקרות.

לפני כמה חודשים ניצת בי רעיון כזה. גילגלנו אותו בהתרגשות במשך כמה חודשים. חשבנו שהוא יכול לעזור למאות עסקים קטנים להגיע לקהילה שסביבם, ולאלפי אנשים להגיע ולרכוש בקלות רבה יותר מעסקים קטנים. חשבנו שכך נוכל לחזק קהילות מקומיות וצריכה מקומית דווקא בקרב מי שאינם הלקוחות הרגילים של הרעיון. להגדיל את המעגל. הרעיון נשמע מצוין לאנשים שחיים את הנושא, הוא נשמע לא רע למי שכבר רוצים לקנות מקומי ונתקלים בקשיים…
ואז הגענו לאנשי התיכנות והמחשוב ונתקלנו בעולם אחר ושונה לגמרי משלנו. אני לא יודעת אם נצליח לצלוח את החוקים של העולם הזה, הם דורשים מאיתנו להפוך את הרעיון על פיו ולשנות אותו בצורה שלדעתי תעקר אותו מבחינת האידאולוגיה שבו.

הגענו למחסום בדרך.

מכיוון שאני מאמינה גדולה בשיתוף ובגילגול בעיות ביחד כדי להגיע לפתרון – אתחיל שוב מהתחלה ואנסה להסביר מה בדיוק קורה פה. אולי יהיה לכם רעיון בשבילנו.

בהדסער, מצפה רמון
צילום: אירוס חיון-רוזנפלד

חלק ראשון

אתחיל מהסיבוב ההוא שעשינו במצפה רמון. אורי הוזמן אז לכנס בנושא רפואה מסורתית מקומית ואנחנו טיילנו לנו באיזור. אירוס הצלמת-רוקחת-העשבים לקחה אותנו לסיבוב במצפה וגילינו את המקום המקסים הזה על שלל היוצרים והיצירה המדהימה המתרחשת שם. (כולל עצירה למיץ אצל הדסער)

צילמה – אירוס חיון-רוזנפלד

בדרך צפונה הינו צריכים לחשב את המרחקים ולמצוא מקום לעצור לארוחת צהרים. מילא אנחנו אבל יש לנו שתי ילדות באוטו שחייבות עצירה אחת לפחות בנסיעה הארוכה משם לכאן.
אבל איך מוצאים מקום בדרך שיש בו מזון איכותי שמכינים בשיטות ביתיות ומתאים לנו?
אמרתי לאורי – אם רק הייתה לנו איזו אפליקציה בטלפון הנייד שלך שהייתה אומרת לנו מה המקומות האיכותיים בדרך.
כן, יש אפליקציות של מסעדות ועסקים, אבל רובן ככולן מעניקות יתרון מובנה לרשתות ולמקומות ש… הממ… לא כדאי שנגיע אליהם.

הרי קנייה בעסקים קטנים, כמה שהיא נכונה יותר לכלכלה ולבריאות שלנו, לעולם תהיה פחות נוחה מקנייה בסופר.  אני צריכה משהו שיראה רק עסקים קטנים וגם יוכל לסדר לי אותם לפי מידת המקומיות, הביתיות, הבריאות והאקולוגיות שלהם. משהו עם המלצות של משתמשים אחרים.
כל הדרך הביתה גלגלנו את הרעיון הזה:
לא רק תצוגת עסקים על מפה אלא שלכל משתמש יהיה שוק שהוא יוכל להכניס אליו את העסקים המקומיים המועדפים עליו ולמצוא אותם לשימוש נוח ורב פעמי. כשנגיע לחברים להתארח נוכל להציץ בשוק שלהם ולגלות את המקומות שכדאי ללכת אליהם באיזור אליו הגענו.
משתמשים יוכלו לכתוב המלצות, לדווח שהגיעו למקום מסוים ולשלוח אלינו הודעות על בעיות או שינויי פרטים של מקום.
אנחנו נוכל להציע דירוגים למקומות לפי המידע שנקבל מבעלי העסקים – דירוג בריאותי (בתחום המזון), סביבתי, מקומי וחברתי.
קבוצות יקובצו בתוך המערכת מתוך המשתמשים שהשוק שלהם דומה.

אחר-כך הלכנו לליאת טאוב, שעוסקת בקידום חקלאות מקומית ומזון מקומי, ודיברנו איתה.
היא כתבה את ההצעה וניסחנו ביחד את הרעיון.
החלטנו שלא יהיה כאן אקזיט, כך שמראש הוצאנו את ה"כרישים" שמשקיעים בדברים כאלה בשביל להרוויח… החלטנו שיכנסו למערכת רק עסקים עם סניף אחד ושהם ישלמו סכומים סמליים בלבד. לא תהיינה פרסומות ואנחנו נצטרך פשוט להשיג מספיק עסקים כדי להחזיק את המערכת.
הלכנו לחבר שעוסק בפיתוח תוכנות כאלה וניסינו לקבל רעיון כללי של איך עושים את זה וכמה זה אמור לעלות.
דיברנו עם חברה אלופה שיצרה עבורנו מסכים שמדמים את חווית המשתמש – מסך לתצוגת מפה, מסך לדף משתמש, מסך לשוק, מסך לתצוגת עסק.
אורי הציע שכל עסק יהיה מיוצג על ידי תמונה אישית של בעלי העסק. כדי להוסיף לתחושת המפגש האנושי. שיהיה ברור שמה שחשוב כאן הוא המפגש בין אנשים.

ואז הלכנו עם זה לחברים נוספים. כל מי שיכולנו למצוא.
קראנו ברשת על דברים כאלה והיה כתוב לפנות ולשתף, כי חברים עוזרים ברעיונות.
קיבלנו רעיונות מעולים. למשל, כשהתחבטנו כיצד נשלם על הפיתוח סמי הציע שנגבה כספים מראש מכמה מאות עסקים כדי לממן את הפיתוח.
ענתי הציעה שנקרא לה "המקומית"!
הוספנו יום סידורים – אפשר יהיה לבחור מספר עסקים מתוך השוק שלי ולבקש מהמקומית שתנווט את המשתמש ביניהם בדרך הנוחה ביותר.

חלק שני

כשהחלטנו שאנחנו מוכנים הלכנו לחברים שמבחינתנו הם אורים ותומים בתחום. סוג של אלופי אפליקציות שעסקים מגיעים אליהם בלחץ כדי שיפתרו להם בעיות שיצרו מתכנתים אחרים, מוכשרים פחות. קיבלנו ארוחה מעולה, אבל גם שיעור בעולם האפליקציות והמחשוב שגרם לכל ההתלהבות שהייתה לי להתקרר בבת-אחת.

הם שאלו אותנו – איך תשאירו את האנשים בתוך המערכת?

– מה??

– איך תגרמו לאנשים להמשיך להשתמש באפליקציה שלכם?

מה זאת אומרת?, עניתי.
אני בכלל לא רוצה שהם יישארו בתוך האפליקציה!
כל הרעיון זה להביא למפגש בעולם האמיתי.
כל הרעיון הוא ליצור כלי שיקל על אנשים להגיע לעסקים הקטנים שסביבם.
אני לא רוצה אותם באפליקציה, אני רוצה אותם בחוץ.

כן. ענה לי מתכנת העל. אני מבין שזה מה שאת רוצה. אבל לא בונים אפליקציה בשביל שימוש יחיד.
אפליקציה שאנשים משתמשים בה פעם אחת הופכת לעיר רפאים.

ואז הוא נתן את נקודת המחץ
– את צריכה שאנשים ימשיכו להשתמש באפליקציה בשביל העסקים הבאים.

הבנתם?
אם מישהו נכנס רק פעם אחת אז הוא לא יפגוש את העסקים הבאים שיכנסו אחרי הפעם ההיא שהוא נכנס.
בנוסף, אם  אנשים ימשיכו להשתמש באפליקציה אז היא תוכל גם לעזור להם לשמור על קשר עם העסקים, ולעסקים לשמור על קשר עם המשתמשים. להזכיר להם.

משם יצאנו עם ההבנה שמשהו כאן לא מסתדר.
וההבנה הזו המשיכה לחלחל אצלנו ככל שהזמן עבר –
הרעיון של המקומית לא מסתדר עם התנאים של הפלטפורמה.
איך אפשר לייצר אפליקציה שמייצרת מפגש בעולם האמיתי, כשדרישות הסף של המדיום הן להשאיר את המשתמשים באפליקציה?

אני עדיין בטוחה שיש דרך לפצח את זה!

צילום: אירוס חיון-רוזנפלד

סיכום אבל עוד לא סיום… אולי

דבר נוסף שאמרו לנו מתכנתי העל שלנו הוא שסכומי הכסף לפיתוח גבוהים במידה ניכרת ממה שחשבנו עד הפגישה איתם.
עם זאת, יש אפשרות לדבר עם מפתח של יישום שכבר עובד ולהשתמש בו, זה זול יותר.

לפני שבוע אורי נפגש עם מפתח של אתר כזה. לא ככל מי שפנינו אליו הסכים להיפגש, אבל האיש המיוחד והאדיאליסט הזה לא רק שהסכים להיפגש אלא אף הסכים עם אורי לגבי חשיבות פיתוחה של המקומית.
הוא מוכן לעזור.
אבל גם הוא שואל – איך משאירים משתמשים בתוך היישום?

לדעתו כדאי להשקיע באפליקציה רק אם יש אסטרטגיה לשימור המשתמשים,
ולהבנתו מה שמשאיר משתמשים בתוך מערכות כאלה הוא איזשהו ערך כלכלי.

התחלנו לחשוב על רעיון של הנחות או של פיתוח מטבע מקומי של המקומית שאפשר יהיה להרוויח בעת ביצוע פעולות בתוך המקומית, ואחר-כך לפדות בעסקים השונים. משהו כמו כוכבים או נקודות של חברות שונות במשק.
אבל משהו בזה מציק לנו – זה מסיט את כל המערכת לכיוון שלא יושב לנו טוב.
זה משנה את הכל יותר מידי. מסבך יותר מידי.
אנחנו רצינו פשוט.

אנחנו כרגע על סף ויתור.
חשבנו לעשות את עבודת ההקמה המאומצת של הדבר הזה כי חשבנו שיש לנו כאן הזדמנות נדירה להשפיע ולייצר יותר מפגשים מקומיים ולעודד צרכנות מקומית.
אבל אנחנו מתקשים להמשיך לחתור במרץ אל מול השאלה הקשה הזו –
מה ישאיר את המשתמשים בתוך המערכת?

זו שאלה שכל מי שמכיר אותי יודע עד כמה היא אבסורדית עבורי – להשאיר אנשים בתוך מערכת? לא. זו לא אני.
אבל מה עושים עם הסתירה הענקית הזו? איך מגשרים על הפער בין דרישות הפלטפורמה לבין הצרכים שלנו?

רגע לפני הויתור החלטתי להרחיב את המעגל ולשאול גם אתכם – יש לכם רעיונות?

אורי ואירוס במצפה
צילום: אני