עדכונים מהבלוג
הכניסו את כתובת המייל לקבלת עידכונים מהבלוג:(מאת אורי מאיר-צ'יזיק)
החלמתי.
שבעה ימים הייתי בבית במנוחה שלמה, ברובם לא אכלתי אלא רק שתיתי.
הימים הראשונים היו ממש סיוט – כאבי בטן עזים ביותר. לא יכולתי לשבת, לא לשכב ולא לעמוד. הרגשתי שאני מתפוצץ. לא היו תסמינים אחרים, רק כאבי בטן חזקים מנשוא עם מוקד בצד ימין. לא יכולתי לעשות דבר, אז נחתי והנחתי לגוף לטפל בעצמו.
זאת, כשמסביב מזמזמת הדרישה ללכת לרופא. אבל אני, כשאני צריך רופא אני יודע, וזה לא היה הזמן (יש לי חוקים לגבי מתי אני צריך רפואה דחופה). חלוש וכואב בגופי, המשכתי נחוש בדעתי לטפל בעצמי בדרך שנותנת לטבע, לגוף, את המקום.
צמתי. חמישה ימים. רק מים.
בהתחלה הייתה החמרה, הגוף עבד קשה כדי להוציא את כל הרפש, ואז כדי לרפא את הדלקת.
טלי ישבה לידי, אבא של טלי ישב לידי, הבנות ישבו לידי. בכורתנו תלתה כביסה, החליפה לי בקבוקי מים, הצעירה שמה לי ידיים על המצח (כי ככה מרפאים). לאט-לאט מצבי השתפר, ממש בהדרגה. עד שערב אחד כבר הבנתי (הייתה תחושה בגוף) שצריך לחזור לאכול. כך התיישבתי ואכלתי מלפפון שטח מהשדה של סער. עכשיו אני כבר מסתובב בבית, אוכל מעט פירות טריים.
תהליך המחלה וההחלמה היו מעין חידוד חושים והכנת הגוף לקראת השנה החדשה. לחשוב ולהעריך דברים רבים מחדש.
אני מבין שאני עומד שוב לפני שנה עמוסה, מעניינת ומלאת אתגרים. שהיכולת שלי לעמוד בשנה כזו נובעת מההקפדה שלי על אורח חיים בריא.
וגם התהליך הזה, בו נתתי לטבע לרפא אותי, חיזק אותי בדרך שאני מאמין בה לרפואה ושמירת בריאותו של הגוף.
ביום שלישי אני מתחיל שוב ללמד את הקורס "מה זה עושה בצלחת שלי?" (בתל-אביב), עם הרבה אנרגיה טרייה ותובנות חדשות.
התנצלותי הכנה בפני מי שהתכוונו להשתתף בפעילויות סוכות שהתבטלו, ותודה רבה לעפרה ולרומן שאיישו בהצלחה את דוכן המזון הבריא בסחנה.
עכשו אפשר להתחיל.
